אריה אגמון - האיש מאחורי התמונות

את לימודיו התיכוניים למד בתוניסיה בגימנסיה צרפתית, בעיר Sousse.

משעלה ארצה, עבד כצייר ומאייר במפעל "קרנת" לקרמיקה, והגיע לדירוג המקצועי הגבוה ביותר (מסמך מס'1).

בשנים 1960 - 63 שרת בצה"ל, בחיל השריון.

בתום השרות הצבאי למד ציור במכון אבני.

ב- 1963 למד בקורס גראפיקה במכונים הישראליים לטכנולוגיה. את הקורס סיים בהצטיינות - (מסמך מס' 2). באותה שנה זכה בפרס על עיצוב עבודה גראפית מטעם מוסד לטם (מסמכים 3,4).

בשנים 1964 עד 1967 עבד כעורך גראפי במפעל לתרגומי המדע בירושלים. בעבודתו זו הגיע לדרגה המקצועית הגבוהה ביותר בדירוג הגרפיקאים. בתוקף תפקידו כעורך גראפי, עיצב ספרים רבים באנגלית, אשר תורגמו מרוסית ומשפות אסיאתיות שונות. בנוסף לכך, עיצב וצייר עטיפות רבות, (מסמכים 12-5).

בשנת 1967 נסע לפאריס כדי להשתלם בציור ונרשם לאקדמיה לאמנות Beaux-Arts. במשך השנים, למד ציור בסדנה של הצייר הידוע Singier (מסמך 13), ליטוגראפיה והדפס נחושת - כמו גם פרסקות ומוזאיקה - (מסמך 14).

בשנת 1972 החל ללמוד במקביל לתואר ראשון באמנויות פלסטיות וכן קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת פאריס VIII. ייחודם של הלימודים בפאריס VIII הוא בהגדרתם כלימודים רב-תחומיים, שכללו גם מסלולים ספציפיים באמנות מעשית ותאורטית, וכן קולנוע, החל מן הצילומים בפילם ובווידיאו באולפן וכלה בעריכה ובמשחק. כמו כן, לימודים בתחומים שונים כמו סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ופסיכואנליזה.

בשנת 1972 קיבל תואר בוגר מן האקדמיה לאמנות Beaux-Arts (מסמך 16), ותואר B.A ותעודת-הוראה בחוגים אמנות פלסטית וקולנוע מאוניברסיטת פאריס 8 (מסמך 15). באותה שנה הפיק סרט בנושא אוניברסיטת וינסן (ראה מסמך מס' 17).

סמיולוגיה לעומת פסיכואנליזה בסרטיו של לואיס בונואל

בשנת 1973 קיבל תואר מ.א. בחוג לקולנוע ולאמצעים אור-קוליים מאוניברסיטת פאריס III שבסורבון החדשה (מסמך מס' 18). עבודת ה-מ.א. התייחסה בעיקרה לסרטיו של לואיס בונואל, הבמאי הסוריאליסטי, שהחל את דרכו יחד עם סלבדור דאלי, בתנועה הדאדאיסטית. דגש מיוחד הושם על ניתוח סרטו של בונואל "שביל החלב". הניתוח התבסס על תורות חדשניות בתחום הניתוח הקולנועי: נעשה שימוש רחב בתורתו של Christian Metz, סמיולוג הקולנוע, וכן בתורות של הפסיכואנליסט Lacan, אשר עיבד את התאוריה הפרוידאנית לשימוש בניתוח ספרות וקולנוע. כמוכן נעשה שימוש גם בתורתו של Barthes Roland ושל Jackobson.

עיקר העבודה התמקד בהשוואה שבין השימוש בסמיולוגיה לבין הפסיכואנליזה. מסקנות העבודה וסיכומה הטילו ספק בכוחה של הסמיולוגיה של הקולנוע לשמש כלי יעיל ייחודי לניתוח סרטי קולנוע, כאשר משתמשים בהם כבכלי יחיד - סמיולוגית הקולנוע, לעומת זאת, יעילה ככלי-עזר כאשר מתבססים גם על פסיכואנליזה. יש לציין, שכריסטיאן מץ עצמו זנח את הסמיולוגיה לאחר מספר שנים וביסס את מחקריו יותר ויותר על הפסיכואנליזה. ראה חוברת Connunication מס' 17, 1975.

הקולנוע הישראלי, הדימוי ומשמעותו בקולנוע של החברה הישראלית העכשווית

בשנת 1973 החל את לימודיו ב- Ecole Pratique ואת מחקרו לקראת כתיבת התיזה לתואר השלישי באותו מוסד. בית-ספר זה שינה את שמו מ-Ecole des Hautes ל- Sociales Etudes en Sciences. נושא המחקר: הקולנוע הישראלי, הדימוי ומשמעותו בקולנוע של החברה הישראלית העכשווית. מחקר זה הקיף את הקולנוע הארץ-ישראלי והקולנוע הישראלי מראשיתו ועד לאותה עת - שנת - 1975. המחקר נערך בהדרכתו ובפיקוחו של מארק פארו, מורה באותו בית-ספר בפאריס, והוגש כנדרש לחבר שופטים שכלל את Georges Haupt, את מארק פארו עצמו ואת יושב-הראש Pierre Sorlin בפברואר 1976. מחקר זה - הראשון בסוגו והיחיד במשך שנים רבות, התייחס לכ- 160 סרטים עלילתיים ארוכים שהופקו עוד לפני קום המדינה ועד אותה שנה.

על מנת לערוך את המחקר, משרד המסחר והתעשיה - הממונה על עידוד הפקת סרטי הקולנוע בארץ - העמיד לרשותו את כל האמצעים על מנת לצפות במרבית הסרטים, שאוכסנו במחסניו, לפני העברתם לסינמטק הישראלי. גב' נילי המאירי, מי שעמדה בראש המחלקה, אפשרה לו לצפות, בחדר הקרנה מיוחד, בכל הסרטים שנראו לו כבעלי ענין. אותה מחלקה גם תמכה בו על ידי מתן מילגה לצורך המחקר.

במחקרו ניסה לעמוד על איכותו וייחודו של הקולנוע הישראלי, כאשר התמקד בו כבתופעה חברתית, הן מבחינת ההפקה והן כמקור להזדהות ולהשתתפות לציבור רב בעידן של טרום-טלוויזיה. המחקר התייחס לקולנוע המקומי כאשר הוא מתפתח בחברה בעלת ערכים ייחודיים, על פי הגדרתם של אייזינשטדט והלקין - חברה יהודית בעלת מרקם תרבותי ישראלי - מצב היוצר לעתים סתירות וקונפליקטים אידיאולוגיים.

אלה ראשי הפרקים העיקריים:

הקולנוע הארץ-ישראלי

החל מ-1920 ועד קום המדינה, הנתקל בקשיי הפקה, תקציבית וגם תכנית - עד פרוץ מלחמת העצמאות.

הקולנוע בתקופת מלחמת-העולם ומלחמת העצמאות

- היומנים והסרטים התעודיים - ראשית ההפקה המאורגנת וראשית תעשית הקולנוע עד לשנות ה60.

הקולנוע הממסדי

- הקולנוע ההסתדרותי וההשפעה של הסוכנות היהודית.

האידיאולוגיה של הקולנוע הציוני.

הקולנוע הישראלי בחיפוש אחר ייחודיותו, עד למלחמת ששת-הימים.

סרטים בקופרודוקציות זרות.

הקולנוע והנושאים העדתיים.

הקולנוע של מלחמות ישראל.

הקולנוע כמשקף קונפליקטים חברתיים.

הקולנוע של יוצרים ייחודיים.

מקום הקולנוע בחברה הישראלית בשנות ה- 70.

טלוויזיה

שיבה ארצה. החל לעבוד ככתב וכבמאי בטלוויזיה הכללית בירושלים. כתבות וסרטים עבור התכנית "שקט, משדרים" בהפקתה של דליה ברונשטיין. בימוי תכניות שונות על נושאים חברתיים וגם חדשותיים. סידרה על עיסוקים מקצועיים ייחודיים: עבודת לילה במשטרה, הוצאת עיתון "הארץ", שיטות הדפסים אמנותיים. סרט בן חצי שעה על הכושים העבריים בדימונה ועוד.

בשנת 1976 החל לעבוד בטלוויזיה הלימודית (החינוכית של היום), ראשית כבמאי, ולאחר מכן כמפיק. בין התכניות שהופקו: התכנית "במעגל פתוח" - קרית החינוך עזתה, "החינוך המיני בבית הספר", "החופש הגדול", סרבני הגיוס ועוד.

לאחר מכן, הפיק וביים סידרה לימודית בנושא "מושגי יסוד ביהדות", סידרה דראמאטית וגם תעודית בנושאים שונים, בין היתר: מצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום. (התוכניות 'לשון הרע' ו'בל תשחית' מצורפות בקלטת).

בנוסף לכתבות רבות בנושאים שונים עבור תכניות מגוונות של הטלוויזיה הלימודית, הפיק במשך תקופה מסוימת את התכנית "ערב חדש". (מבחר כתבות בסוף הקלטת)

כמוכן, הפיק, ביים וכתב תסריט עבור שני סרטים ארוכים, באורך של כ- 60 דקות.

"בן-גוריון והעלייה ההמונית"

הסרט מנתח את השפעתו של האיש על זירוז העלייה בראשית המדינה. (הסרט השני בקלטת).

"שאלוניקי-אושוויץ"

סרט שהופק בעקבות נסיעת ליווי עם ניצולים מקרב יהודי שאלוניקי בביקורם במחנות אושוויץ-בירקנאו. (סרט ראשון בקלטת).